הגיע הזמן ללכת לישון...



ליל חג השבועות. ברחובות ירושלים נשמעים צעדים ערים, הסמטאות החשוכות מלאות המון אדם, זקנים צעירים וילדים הולכים לבית הכנסת כדי לשקוד על התורה ולהתכונן כראוי ליום המחרת- חג מתן תורה.
גם אנחנו היינו בין הצועדים, אבא סיפר לנו סיפור על דוד המלך ואנו הקשבנו בשקיקה. הצעדים אמנם היו אטיים מתמיד שכן השנה גם ישראל – אחי הקטן בן ה5 הצטרף אלינו, אך הרצון להגיע לבית הכנסת ולהתחיל בלימוד עם אבא עודד אותו להדביק את קצב ההליכה שלנו.
בית כנסת היה מואר מתמיד, הנברשות הבהיקו ונרות נוספים הודלקו לכבוד יום טוב. בפינה עמד שולחן ועליו מזונות ושתיה וקולם של הזריזים שהחלו ללמוד נשמע ברמה.
התיישבנו במקומנו הקבוע, אבא פחת את ספר 'תיקון ליל שבועות' והתחלנו לקרא את החומשים. ישראל פיהק פיהוק אחד או שניים אך נלחם בכל כוחו בעייפותו הגדולה, נראה ששנת הצהריים לא הועילה לו במיוחד שכן תוך מספר דקות נראה ראשו מונח על השולחן, עיניו עצומות ונשימתו שקטה ורגועה.

תישן טוב יהיה טוב!

השינה היא מצב של טבעי של הגוף החוזר ונשנה מדי יום ביומו ותופס בסך הכל כשליש משנות חייו של האדם.
בעבר המעיטו החוקרים להתעניין בזמן שנת האדם שכן הם חשבו שאלו שעות 'מתות' כביכול, בהן הגוף עוצר את תפקודו והמוח נעצר עד לרגע היקיצה.
אולם- בשנת 1953 ערך בחור צעיר תלמיד באוניברסיטה בשם יוגין אסרינסקי, עבודת מחקר על שנת התינוקות ותוך כדי עבודתו ומחקרו גילה שהשינה היא תהליך מורכב ביותר והכרחי לגוף וכי באים אדם רוצה לשמור על בריאות גופו, על מצב רוח טוב, על יצירתיות, חשיבה צלולה וערנות הוא חייב לישון מכסת שעות מסוימת בכל יום.
אסרינסקי גילה שתוך כדי שינה מניע התינוק את גלגלי עיניו בצורה הדומה ביותר להנעת גלגל העניים בזמן שהתינוק ער.
כששם לב לכך החל אסרינסקי לעקוב גם אחרי שנת אנשים מבוגרים בגיליים מתקדמים יותר והתופעה היתה זהה לחלוטין. הוא נוכחו לדעת, שבמהלך השינה מניע האדם הישן את עיניו במשך פרקי-זמן מסוימים כאילו היה ער.
אסרינסקי שהיה סקרן לדעת מה מתרחש באותו פסק זמן בשנתו של האדם העיר את האנשים ברגעים אלו, והתברר שבזמן שגלגלי עיניהם נעו הם היות בתוך תהליך של חלימת חלום.

מחזורי שינה

השינה היא תהליך מחזורי שכל מחזור נע בין 90 ל 120 דקות כאשר אנו זקוקים לפחות ל 4 מחזורי שינה כאלו בלילה.מחזור שינה מורכב ממספר שלבים:השלב הראשון זהו השלב של כניסה לשינה ממצב ערות, זהו שלב בו הגוף מרפה שרירים, מוריד קצב לב ומכניס את הגוף לרגיעה, שלב זה אמור להמשך כמספר דקות.בשלב זה לאנשים רבים יש בעיה של חוסר יכולת להירדם. מרוץ החיים, המתח, הדאגות, ופעילות היום עד השעות המאוחרות, לא מאפשרות לגוף להיכנס לתהליך ההרפיה לו הוא זקוק. אז אנשים נעזרים בכדורים במקום באמצעים טבעיים אחרים או שינוי אורח חיים.השלב השני הוא שינה שטחית, קלה.שוב אנשים רבים לא עוברים שלב זה ומתעוררים מהר מאד מכל רחש.השלב השלישי והרביעי הם שלבי השינה העמוקה בהם קשה להעיר את הישן.בשלבים אלו מתרחשים תהליכים בהם הגוף משקם את עצמו הוא מפרק את הפסולת שהצטברה בו במשך היום ומחדש מאגרי אנרגיה. זהו טיפול שוטף שהגוף אמור לעבור כל לילה כדי שיוכל לתפקד כראוי ביום המחרת.
בשלב החמישי והאחרון, שנת החלום, הגוף מעבד תהליכים ומאורעות רגשיים .ככל שנמצאים פחות בשלב זה במהלך השינה הגוף לא נפתר מעודפי המתח שנצטברו בו והשפעת המתח על חיינו ידועה כמרכיב מכריע על בריאותינו והתנהלות חיינו.

ועל הארץ תישן

חכמי ישראל בכל הדורות שהשקיעו את ל זמנם וכוחותיהם ללימוד התורה המעיטו מאוד בשינה כדברי חז"ל ש"אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם ... ולא יתן שינה לעיניו" (הלכות ת"ת)
חז"ל בפרקי אבות כבר אמרו שאחד מ48 דברים שהתורה נקנת בהם הוא "מיעוט שינה" וכדבריהם במסכת אבות: "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה את עמל". אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך בעולם הזה ובעולם הבא.

קולות ברקים ושינה עמוקה

לעומת זאת עם ישראל חשב שההכנה המתאימה ביותר לקבלת התורה היא... שינה טובה!
הם ידעו שבשעת השינה הנשמה עולה מעלה וחשבו שאם נשמתם תעלה ערב מתן תורה היא תוכל ללמוד ולהשיג עניינים גבוהים ונעלים שאי אפשר להבין בשעה שהגוף ער.
הקב"ה לעומת זאת רצה להראות להם שהעבודה כאן בעולם היא דווקא בשילוב הנשמה האלוקית והגוף גם יחד ושאת מצוות התורה מקימים בעיקר ע"י חומרים גשמיים ועל כן העיר אותם הקב"ה ע"י קולות וברקים בבוקרו של יום.
אנו כילדים חסידיים יודעים ששעת השינה היא שעה בה הנשמה נותנת דין וחשבון בבית דין של מעלה על כל מעשיה ועבודתה במהלך היום כאן בעולם. ועל כן, כבר לפני שנקרא קריאת שמע בכוונה ונתחיל לחשוב את פרק התניא שאנחנו יודעים בעל פה כדאי שנחליט החלטה חשובה- שהיום שיבוא מחר יהיה מלא וגדוש יותר בעשיה טובה ומשמחת של מצוות ומעשים טובים, של ויתור, התחשבות וכיבוד הורים, מורים וחברים על ידם נקיץ משנת הגלות העמוקה היישר לבוקרה של גאולה.