"ילדים, קריאת שמע ולמיטות! אנחנו צריכים לקום מוקדם מאוד- באשמורת הבוקר. מי שרוצה ללכת לעשות כפרות חייב להיות ער בשעה 3:00 בבוקר…"
קריאה זו של אמא חוזרת על עצמה פעם בשנה- בכל ערב יום כיפור.
אנחנו הגדולים, שזו לא הפעם הראשונה שלנו בקיום מנהג הכפרות באשמורת הבוקר, מסייעים ומזרזים את הקטנים במקלחות וארוחת ערב כדי שישכבו לישון מוקדם.
בעוד מספר שעות, כשבחוץ ישרור חושך מוחלט ורוח קרירה תנשב ברחובות ירושלים, אבא ילך עם הבנים למקווה ומיד אחר כך ניסע כולנו ל"שוק הכפרות".
אבא יזמין עופות כמספר בני המשפחה, כל אחד בתורו יאמר את נוסח הכפרות ואז אחד מהגדולים יסובב את העוף מעל ראשו.
"זאת חליפתי, זאת תמורתי, זאת כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ארוכים ולשלום".
קולות קרקור נשמעים סביב, מים מלוכלכים ומעורבים בדם זורמים החוצה, ועשרות אנשים שהשכימו כמונו עומדים בכל רחבי הכיכר ומסובבים את העופות מעל ראשיהם.
אחר כך ניקח את התרנגולים לשוחט הניצב בדוכן צדדי ולאחר שישחט אותו נזכה לקיים מצוות "כיסוי הדם". את העופות אוספים מספר סדרנים ובעוד מספר שעות הם כבר יהיו מרוטי נוצות ונקיים מכל אבריהם הפנמיים, מומלחים, שטופים ומוקפאים במקפיאים הגדולים של הישיבה.
מן הסתם אחד מאחינו הגדולים יאכל לאחר החג בסעודת השבת בישיבה את עוף הכפרות שלי….
העוף שלא עף
מי מאיתנו לא מכיר את התרנגולים? הרי בכל בוקר אנו מברכים "הנותן לשכווי בינה להבחין..", בכל ביקור בחווה הם מסתובבים חופשי בין חיות הבית, ובכל ספר ילדים הם מופיעים בתמונות ססגוניות מקרקרים או מנקרים.
ואכן, התרנגולים הם מין עוף טהור ממשפחת הפסיונים שבסדרת התרנגולאים והם העופות הביתיים המוכרים והבולטים מבין העופות ובעלי החיים שאכלסו את משקי הבית.
ראשם של התרנגולים קטן, גופם מוצק וכנפיהם הקצרות והמעוגלות לא מצליחות לשאת את כובד משקלם.
לעומת זאת רגליהם הבינוניות באורכן חזקות ביותר ומסוגלות לשאת אותם לכל מקום ולתמוך בהם משך שעות ארוכות. לתרנגולים יש 3 אצבעות קדמיות ואצבע אחת אחורית והן המצוידות בציפורניים ארוכות.
התרנגול יכול לעמוד זמן רב וללפות באצבעותיו ענף או מוט, זוהי גם התנוחה החביבה עליו בשנתו.
תרנגול ותרנגולת
קל מאוד להבחין ולהבדיל בין תרנגול ותרנגולת שכן התרנגול הדור ובולט במיוחד בנוצותיו הצבעוניות, בכרבולתו האדומה המזדקרת ובדלדולי העור האדומים המשתלשלים מגרונו. . בפלג רגלו התחתון יש גם "דרבן" חד וחזק המשמש כעין נשק ועוזר לו להתגונן או לתקוף.
וכמובן… מי מאיתנו לא מכיר את ה"קוקוריקו" המפורסם, המקיץ נרדמים מדי בוקר עם עלות השחר?
לעומתו התרנגולת קטנה יותר, צבעיה צנועים ועדינים דלדולי העור שלה אינם מפותחים ואף דרבן אין לה על רגליה. היא זאת שמטילה את הביצים ודוגרת עליהן משך כ20 יום.
מטרת גידול התרנגולים הוא בעיקר לשימוש בביצים ובבשר ועל כן הן לא חיות זמן רב. אך אילו ניתנה להם ההזדמנות לחות את חייהם בשלווה ונחת היות התרנגולים מגיעים לגיל שש עד שבע שנים.
ללא מנוח
התרנגולים הם עוף פעיל ועסוק ביותר. מעלות השחר ועד שקיעת החמה הם מצויים בפעילות מתמדת: מנקרים באשפתות ומחפשים תולעים וחרקים, מתפלשים בעפר כדי להשתחרר מזבובים ושאר טפילים חיצוניים המזיקים ומציקים להם, גומעים מים משלוליות ולעתים אף מתנפלים על חבריהם התרנגולים בחמת זעם.
חיפוש האוכל מהווה חלק נכבד ביותר מזמנם וכשהם מוצאים גרעינים, חרקים, שאריות לחם ופרות הם בולעים אותם כמו שהם שכן אין להם בפה ולו שן אחת.
הקב"ה ברא את מערכת העיכול של התרנגולים בצורה מופלאה והיא מעבדת מרסקת וטוחנת את המזון המגיע אליה.
תחילה האוכל מגיע לזפק ומתרכך ע"י מי שתייה או מיצים המופרשים מגופם. משם האוכל מגיע לקיבה הבלוטית בה גם מופרשים נוזלים הממשיכים לרכך ולמוסס את המזון ולבסוף האוכל מגיע לקורקבן העשוי שרירים חזקים. השרירים מתחילים ללחוץ על האוכל וחלקי העפר והאבנים הקטנות שנאכלו עם האוכל גם הם מסייעים לטחינת המזון וכך בסופו של תהליך האוכל מתעכל.
מעניין מאוד לראות שחכמינו זיכרונם לברכה אסרו לגדל תרנגולים בעיר הקודש ירושלים וזאת משום שדרכו לנקר באשפתות וישנו חשש שמא יעביר טומאה ויטמא את בשר הקרבנות.
בערב יום הכיפורים הופך התרנגול להיות אחד מהמצרכים הממלאים את רחובותינו ומזכירים לנו לפשפש במעשינו, ולחזור בתשובה ואף ממחישים לנו עד כמה חיינו הם במתנה גמורה מאת הבורא, ועד כמה מוטלת עלינו חובה גדולה לנצלם ולמלאם במעשים טובים ומצוות לרוב.
יהי רצון, שנזכה כולנו לשנה טובה, מתוקה ושמחה, שנה אותה נמלא בשלל מעשים טובים ונזכה בה לגאולה שלימה!